<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן פ"א</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ירושלמי דנדרים ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר ליה נדרנא דלא ארוחי, אמר ליה עבדין כדין, אמר ליה בקוביוסטוסא קא אמינאא) אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם שאמרו צריך לפרט הנדר ולא שרא ליה. מכאן פסק ר"מ שאין מתירין שבועה לשחק בקוביא. [סמ"ק סימן פ"א ליקוטין ממהר"ם מרוטנבורג]. א) פי' לשחוק בקוביא.
<h2>דף לו.</h2>
והנודר על דעת רבים, אם פירש פלו' ופלו' ופלו' אין לו התרה בלא רשותם רק לדבר מצוהא), אבל על דעת רבים סתמא יש לו התרה, אבל אם היה בפני רבים שהם ג' בני אדם אפילו לא אמר כי אם על דעת רבים סתמא אין לו התרה דמסתמא ע"ד אותן רבים שעמד בפניהם קאמר. וכן היה מעשה בר"ת באדם שנדר בב"ה ע"ד רבים סתמא ולא רצה שיתירו לו מהאי טעמא דפרישית, כך נמצא בכתב ידו של ר"ת מקינון בתוספ' דגיטיןב). [סמ"ק סימן פ"א]. א) ש"ע דאפי' עם דעתם נכון להחמיר לכתחילה ואם אותם הרבים אומרים שאין להתיר לו אפי' לצורך מצוה אין מתירין. ב) על דעת יחיד יש לו התרה אפי' בלא רשותו של יחיד (ש"ע בנדר שנדר מעצמו) ומי שחבירו משביעו על כך וכך אין להתיר אלא בפני המשביע מדאמר ליה הקב"ה למשה במדין נדרת במדין לך התר נדרך אמנם אם התירו לו בדיעבד מותר מדאמר פרק השולח ליחוש דילמא אזלא גבי חכם ושרי לה כך השיב ריב"א, ור"ת ז"ל פי' דבדבר שעשה לו טובה כדי שישבע לו או ידור לו אין מתירין לו אלא בפניו.
